עוד זכרון משרון

בוגרי ארנון...

זכרון מאורלי...

זכרון משרוני (האחיין של שרון)...

שרון, דוד יקר שלי,

אני מרגיש שיש לי עוד דוד שמלווה אותי באהבה בכל שנותיי, גם אם מעולם לא נפגשנו... והוא לא נוכח פיזית לידי.
אני מכיר את שרון רק מהסיפורים והזכרונות שהמשפחה והחברים מספרים עליו ומתוך התמונות שלו שבהם אני מרבה לצפות  ושנותנים לי את ההרגשה שאנחנו מכירים מאז ומתמיד.

כשאני מדבר על שרון אני תמיד מדבר עליו בגאווה ענקית. אני מבין איזה אדם נדיר הוא היה.
הוא דמות השראה בשבילי.

בכל מפגש משפחתי, לזכרו, אני מגלה פרט חדש על חייו, שמעורר בי הערכה אין סופית אליו.

במפגשים האלה, אנחנו מקריאים קטעים מ"הספר", רואים את "הסרט" לזכרו, ובכל פעם מתחדדת ההרגשה וההבנה עד כמה הוא חסר לכולנו.

אני נרגש לשמוע ולדעת כל פעם מחדש איזה ערכים עמוקים היו לו.

ערכים של צניעות וענווה, אהבת הארץ, אהבת אדם, טוב לב וכבוד לזולת.
אני יודע איזה אח נפלא הוא היה לאמא שלי... ואיזה אח נפלא הוא היה לגלעד... ואיזה בן מדהים הוא היה לסבא וסבתא שלי.

שרון השפיע תמיד על כל מי שהיה בסביבתו וכנראה גרם לו להיות "לאדם טוב יותר".

אני חושב הרבה...מה היה קורה אם שרון היה בחיים... בעיקר, אני מרגיש החמצה אדירה, שלא יצא לי לחיות לצידו... אני יודע איזה קשר חזק יכול היה להיות בינינו.
בכל פעם שאמא שלי מספרת על שרון... אני רואה את ההתרגשות בעיניה, אני רואה עד כמה שרון חסר לה... וזה לא עובר עם הזמן... להפך, עם הזמן הוא חסר לה יותר ויותר... כמו לכולנו.

אני מבטיח לך שרון, בתור האחיין שלך, לזכור אותך ולהעביר את הסיפורים עליך הלאה, כי אתה כל כך ראוי שיזכרו וינצרו אותך גם הדורות הבאים.

מבלי להכיר אותך...  אני מכיר אותך שנים....

תודה על היותך... אוהב אותך שרוני

זכרון מטלי...

זכרון מעפר...

זכרון מלימור - שבילי שרון...

זכרון מאסתי...

זכרון מדלית ...

עוד זכרון משרון...

זכרון משמעון...

כרמלה ואיציק היקרים,

שירתתי עם שרון בקורס מפקדי טנקים, בבה"ד 1 ובקק"ש. קשר מיוחד נוצר בינינו, אהבה גדולה.

האהבה לחיים שהייתה לו, ריתקה אותי. לא הכרתי אותה בעוצמות כאלה ובאיכויות כאלה.
והרי אנקדוטה: בימות הקיץ החמים, כשהיינו עם הטנקים בשטח - בתרגילים, היה מידי פעם מגיח 'גזלן' (רכב המוכר שתייה קרה, ארטיקים וכדו' – במחיר גבוה). תקופה ארוכה לא הייתי קונה, מתוך תפישת חיים של מי שהתחנך בקיבוץ לפשטות - הספוגה בי מילדות, ולצידה – הלימוד בישיבה, שמזווית נוספת הביא אותי למקום דומה.
'ויהי היום' - אחד מן הימים החמים בשטח, שרון ואני מדברים, והנה מגיע ה'גזלן'.

שרון שואל אותי – 'מה לקנות לך?'

ואני משיב –'לא תודה'.

מה 'לא תודה' – 'מה לקנות לך?' הוא מתעקש,

ואני משיב – 'אני לא רגיל לקנות'.

שרון הרים גבה אך לא וויתר, עד שקיבל את הסכמתי לשתות פחית קולה קרה.

הצלע הנוספת של הסיפור הייתה בשיחת נפש לפני השינה - בסקרנות שהייתה לו להבין מאיפה זה בא? למה לא לצ'פר את עצמך? שיחה עמוקה התפתחה בינינו על החיים, בעקבותיה זז משהו בתוכי.
 

המפגש האחרון שהיה לי איתו היה ביום חתונתי...
רבקה ואני נישאנו במושב השיתופי שבו גדלתי - ניר גלים, בתשמ"ד - נר שמיני של חנוכה. אני זוכר את שרון מגיע לחתונה, נפגשים בפתח האולם, חיבוק גדול, ברכה מכל הלב לזוג הצעיר, ובקשת סליחה שהוא לא יכול להישאר. כחתן ביום חתונתו, אני כמעט ולא זוכר מי היה ומי לא היה בחתונה, והעובדה שאני זוכר מצביעה עד כמה היה שרון יקר בעיני.
אומר תודה על הזכות הגדולה שהייתה לי להכיר את שרון, להיות חבר וללמוד ממנו.

שמעון