שרון, דוד יקר שלי,

 

אני מרגיש שיש לי עוד דוד שמלווה אותי באהבה בכל שנותיי, גם אם מעולם לא נפגשנו... והוא לא נוכח פיזית לידי.
אני מכיר את שרון רק מהסיפורים והזכרונות שהמשפחה והחברים מספרים עליו ומתוך התמונות שלו שבהם אני מרבה לצפות  ושנותנים לי את ההרגשה שאנחנו מכירים מאז ומתמיד.

כשאני מדבר על שרון אני תמיד מדבר עליו בגאווה ענקית. אני מבין איזה אדם נדיר הוא היה.
הוא דמות השראה בשבילי.

בכל מפגש משפחתי, לזכרו, אני מגלה פרט חדש על חייו, שמעורר בי הערכה אין סופית אליו.

במפגשים האלה, אנחנו מקריאים קטעים מ"הספר", רואים את "הסרט" לזכרו, ובכל פעם מתחדדת ההרגשה וההבנה עד כמה הוא חסר לכולנו.

אני נרגש לשמוע ולדעת כל פעם מחדש איזה ערכים עמוקים היו לו.

ערכים של צניעות וענווה, אהבת הארץ, אהבת אדם, טוב לב וכבוד לזולת.
אני יודע איזה אח נפלא הוא היה לאמא שלי... ואיזה אח נפלא הוא היה לגלעד... ואיזה בן מדהים הוא היה לסבא וסבתא שלי.

שרון השפיע תמיד על כל מי שהיה בסביבתו וכנראה גרם לו להיות "לאדם טוב יותר".

אני חושב הרבה...מה היה קורה אם שרון היה בחיים... בעיקר, אני מרגיש החמצה אדירה, שלא יצא לי לחיות לצידו... אני יודע איזה קשר חזק יכול היה להיות בינינו.
בכל פעם שאמא שלי מספרת על שרון... אני רואה את ההתרגשות בעיניה, אני רואה עד כמה שרון חסר לה... וזה לא עובר עם הזמן... להפך, עם הזמן הוא חסר לה יותר ויותר... כמו לכולנו.

אני מבטיח לך שרון, בתור האחיין שלך, לזכור אותך ולהעביר את הסיפורים עליך הלאה, כי אתה כל כך ראוי שיזכרו וינצרו אותך גם הדורות הבאים.

מבלי להכיר אותך...  אני מכיר אותך שנים....

 

תודה על היותך... אוהב אותך שרוני