​

צילי טל, חברה קרובה של המשפחה, כתבה על שירו של גלעד:

​

כרמלה ואיציק יקרים,

הקשבתי כעת פעמיים במלוא תשומת הלב לשירו של גלעד, על מילותיו ועל המוסיקה המסיעה ומשיאה אותן על גליה, ומצאתי את עיני דומעות מהתרגשות. לא יכולתי שלא לחשוב על זיקת הגומלין שבין העקידה לגאולה, בין הגיהנום לגן העדן, שהרי המהפיכה השיתה על תושבי אירן כבלים ואיבוד חופש הבחירה, אך איפשרה, בו זמנית, ליחמורים, חיים בגן עדן בארץ זבת חלב ודבש...ואף השריפה שבכרמל שהביאה סבל מן הגיהנום לחי ולצומח. אבל, פינת הזכרון של שרון, על האנרגיה המיוחדת שטמונה בה, ככל הנראה, סיפקה הגנה והביאה מזור וחיים חדשים ליחמורים שניצלו. ואולי, כפי שגלעד כותב בסוף שירו, שגם בתוך הגיהנום, השכול והמצוקות, יכול האדם עדיין למצוא את גן העדן, או ליצור אותו בתוכו.

​

חשבנו, שהמקום המתאים ביותר להנציח את זכרו של שרון הוא בטבע, בפינת היחמורים בחי בר כרמל.

​

על האבן, שהבאנו למקום, מ"הנוף הכרמלי הטבעי" חקקנו את המילים: 

"פינת היחמורים לזכרו של סרן שרון שגב שהלך בשבילי הארץ ואהב את נופיה".

​